בית כנסת

בניין זה שימש כבית הכנסת של הקהילה היהודית בקובורג משנת 1873 ועד 1932. בראשות ד"ר ישראל מאזור, אחד עשר גברים יהודים ארגנו את הקהילה בתחילת 1873 "על מנת לרכוש בית קברות ומקום לשירותי דת".

הבניין, ששימש תחילה ככנסייה פרוטסטנטית ולאחר מכן ככנסייה קתולית, עמד ללא שימוש במשך מספר שנים עד שנחנך כבית כנסת בראש השנה (ראש השנה היהודי) 1873. הקהילה היהודית שילמה עבור תחזוקת הבניין ותפעולו. שמעון אופנהיים שימש כרב-דרשן, מורה ללימודי דת ובעל תפילה בין השנים 1873–1914. אחריו, נטל על עצמו תפקיד זה הרמן הירש, שכיהן בין השנים 1914–1932. כאשר הירש שירת כרב צבאי במהלך מלחמת העולם הראשונה, הרב אופנהיים חזר לקובורג כדי להוביל את התפילות עד לחזרתו של הירש ב-1917. תפקיד יושב ראש הקהילה היהודית עבר מד"ר ישראל מאזור לבנו ד"ר אלפרד מאזור ב-1911.
 
מאחר שבבתי כנסת באירופה היו מקומות ישיבה נפרדים לגברים ולנשים, הקהילה היהודית בקובורג, באישור העירייה, הוסיפה את המרפסת ואת גרם המדרגות החיצוני שלה כדי ליצור גלריה נפרדת לנשים. בשנת 1910, רשות הבנייה העירונית הוסיפה פרוזדור, שמעליו נכתב הפסוק "זה שער ה'" (תהילים קי"ח, כ').

כל תפילות השבת והחגים התקיימו בבניין זה. הקהילה התכנסה לתפילות ערב ובוקר ולימי החגים. תפילה טיפוסית נפתחה באמירת תהילים, ולאחריה תפילות, קריאת ספר התורה, קריאת הנביאים ותפילות נוספות. במהלך התפילה, הרב גם נשא דרשה. רבים מבני הקהילה היו בעלי סידורים וטליתות משלהם. פריטים אלה ניתנו לעתים קרובות לבנים בטקס בר המצווה שלהם. את הטלית בתמונה לבש  בבניין זה הורסט פלסנר בטקס בר המצווה שלו בשנת 1928. סידור התפילה המוצג בתמונות האחרות, יצא לאור בשנת 1904 והיה בבעלותו של ברטל פורכהיימר, שעברה לקובורג בשנת 1922. ללא ספק היא השתמשה בו בבניין זה. בשנת 1932 בוטל הרישיון לקהילה היהודית להשתמש בבניין זה והתפילות עברו לבית משפחת הירש.

בנוסף לתפקידו בבית הכנסת, בין השנים 1935-1917 ניהל הרב הירש פנימייה לנערים יהודיים.  ב1935, לאחר גירוש ילדי קובורג היהודים מבתי הספר הציבוריים עקב חוקי נירנברג, הוסבה הפנימייה לבית ספר יהודי לתלמידי יום. הרב הירש שמר על חוקי הכשרות היהודיים בביתו ובבית ספרו.  הוא גם  בנה סוכה והעמיד אותה לרשות הקהילה.
 
בשנת 1925, מנתה הקהילה היהודית בקובורג 316 איש. בשנת 1927, נבחרה מועצת עיר ברוב של ה-NDSAP (הנאצים). ב1933 נותרו בקובורג 233 יהודים, ובשנת 1936 רק 161. עם קהילה מצטמצמת, עלינו להניח שגם תדירות הפעילות הדתית פחתה. הן הלימודים בבית הספר היהודי והן שירותי הדת פסקו עם ההתקפות על של פוגרום ליל הבדולח ב- 9-10 בנובמבר 1938.