שביל הזיכרון חיים יהודיים בקובורג

הקמת בתי הקברות היהודיים בקובורג משנת 1849 מסמנת את האמנציפציה ההדרגתית של הקהילה היהודית, אך נותרה מאופיינת בהדרה, הגבלות ואלימות אנטישמית עד שנת 1945.

הפנימייה היהודית ברחוב הוהן-שטראסה סיפקה חינוך וביטחון עד שנת 1938. היא ייצגה אינטגרציה באמצעות למידה – עד שפורקה בכוח בתקופת השלטון הנאצי ומנהלה נרדף.

בין השנים 1873 ל-1932 שימשה קפלת ניקולאוס כבית כנסת של הקהילה היהודית בקובורג. היא עמדה במרכז החיים הדתיים – עד שהקהילה נשללה ממנה על ידי רדיפות ואלימות.

מאז 1895 פעלו עורכי דין יהודים כמו קונו הירש והאחים באר בקובורג. עם עליית הנאצים לשלטון הסתיימה פעילותם – שלילת זכויות, איסור על עיסוק במקצוע ורדיפה הרסו את חיי המשפט היהודיים.

במהלך עלייתם החברתית, יהודי קובורג אימצו אורח חיים בורגני. דוגמה בולטת לכך הוא אברהם פרידמן. ב-1933 נשללו זכויותיו, הוא עבר התעללות ואיבד את ביתו, משרתו ומולדתו.

יזמים יהודים כמו האחים ארהליך השפיעו על ההיסטוריה התעשייתית של קובורג עם מוצרי סלסלות וכובעים. ב-1938 הם נושלו מנכסיהם ונרדפו, החברה שלהם נסגרה בכפייה וסאלי ארהליך נרצחה.

יעקב פון מאייר, סוחר תבואה ובנקאי יהודי, עלה לדרגת ברון במאה ה-19. כיזם, נדבן ופוליטיקאי מקומי, הוא השפיע רבות על החיים הכלכליים והחברתיים בקובורג.

כבר בימי הביניים הייתה בקובורג קהילה יהודית עם בית כנסת ובית קברות. לאחר גירוש היהודים במאה ה-15, נעלמה החיים היהודיים מהעיר למשך זמן רב.

לאחר 1933, אנשי ה-SA גררו אזרחים יהודים ל"חדר העינויים" של משטרת העיר קובורג, שם עברו התעללות קשה. אלימות זו הייתה חלק מהרדיפה השיטתית.

במאה ה-19, לאחר מאות שנים, חזרו יהודים לקובורג. למרות השוויון הראשוני, הם נשללו מזכויותיהם, נרדפו וגורשו – הקהילה נכחדה לחלוטין בשנת 1942.

בשנת 1805 הורשו יהודים להתיישב שוב בקובורג. משפחת סימון התגברה על הקשיים, הקימה בנק ועסק לטקסטיל – אך הצלחתה הכלכלית הסתיימה ב-1891 עם פשיטת רגל.

בתי כלבו יהודיים כמו Fechheimer ו-Conitzer עיצבו את המודרניות של קובורג. לאחר 1933 הם הוחרמו, הופקעו והושמדו – ובעליהם נרדפו, עברו התעללות או נרצחו.

מאז 2022, כיכר אילזה קון בקובורג מנציחה את גורלה של היהודייה שנרצחה באושוויץ ב-1942. סיפורה מייצג את רדיפתן של משפחות יהודיות בתקופת השלטון הנאצי.

סוחרי בקר יהודים כמו זיגפריד שטרן השפיעו על כלכלת קובורג משנת 1871. ב-1935 שללה העיר את הרישיונות – שטרן נמלט ב-1938 לארצות הברית, שם מת בגלות ב-1945.